<h1>חדושי הרא"ה — כתובות</h1>
<h2>דף כ:</h2>
[כתובות צ"ח ע"ב] איבעיא להו אמר ליה זיל זבין לי לתכא ואזל זבין לי' כורא מאי (מעביר) [מוסיף] על דבריו הוי ולתכא מיהא קני. ואסיקנא דמוסיף על דבריו הוי, דאי מעביר על דבריו הוא בעל הבית אמאי מעל. קשיא לן ותקשי לן נמי שליח כיון דאמרת דמעביר על דבריו הוי, שליח אמאי מעל, שהרי פועלים לא קיימו דבריו. וניחא לן דבשלמא מעילה דבעל הבית תליא בדיבוריה דשליח אמר ליטול שתים, אי אמרת מעביר על דבריו הואי, לאלתר באותה שעה עבר על דבריו של בעל הבית, אבל מעילה דשליח באכילת פועלים תליא מילתא, וכיון דאכלו שתים קיימו דבריו, ומיד מעל השליח, ולכי אכלי שלישי' מילתא אחריתי הוא דעבדי באפי נפשייהו, ולכך הוא דמועלים עליה.
<h2>דף כא:</h2>
[כתובות צ"ט ע"א] ואתי' למיפשטא מדתנן נתן לו דינר של זהב ואמר לו הבא לי חלוק. כלומר בדינר של זהב, בין דקאמר ליה הכי בהדיא, בין דמשמעות' הכי מסתמא. והלך והביא לו בג' סלעים חלוק ובג' טלית, שניהם מעלו, אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי. לאו דווקא לישנא דמוסיף על דבריו, אלא לאפוקי ממעביר על דבריו דלא הוי נקט נמי לישנא [דבעיין] דלעיל, כלומר אי אמרת בשלמא דכל כי האי גונא לאו מעביר על דבריו הוי ולאו קפידא הוא, הילכך כי יהיב ליה דינר זהב וא"ל הבא לי חלוק, כלומר הבא לי חלוק עד דינר של זהב שאם אינו מוצא ליקח בפחות שיתן בו ע"כ, וה"ה שאם מצא ליקח בפחות ליטול בפחות, משום הכי בעל הבית מעל כשהלך זה והביא חלוק בשלש שהרי עשה שליחתו. אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי. כלומר דכל כי האי גונא מעביר על דבריו הוי וקפידא הוא, ודווקא בדינר זהב קאמר, בעל הבית אמאי מעל, והלא לא עשה שליח שליחותו, וקיי"ל לא עשה שליחותו השליח מעל. ומפרקינן הכא במאי עסקינן דאייתי ליה שוה שש בשלש. כלומר דבהא וודאי לא הוי מעביר על דבריו, דהא אייתי ליה חלוק יפה דינר זהב. ומקשינן אי הכי שליח אמאי מעל. כלומר אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי ומתניתין בדאייתי ליה שוה שלש בשלש אתיא שפיר, דקס"ד דשניהם מעלו אחלוק קאי, והיינו בעל הבית מעל דכיון דמוסיף הוא הרי עשה שליחותו, ושליח נמי מעל דאע"ג דלא הוי מעביר על דבריו, ולא חשבינן ליה משנה מדעתו של בעל הבית, מ"מ מדעת עצמו עשה בשליחותו שהוא אמר לו ליקח בדינר זהב והוא לקח בג' סלעים, וכיון דכן דינא הוא דלימעול איהו נמי ולימעלו תרווייהו, אבל השתא דאמרת דאייתי ליה שוה שש בשלש, הרי נעשה שליחותו לגמרי, וכיון דכן שליח אמאי מעל כלל, בעה"ב הוא דלימעול ולא שליח. ומשני אטלית.
ומקשי' אי הכי אימא סיפא בעל הבית לא מעל מפני שיכול לומר לו חלוק גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי חלוק קטן ורע וכיון דאייתי ליה שוה שש בשלש, היכי קרי ליה חלוק קטן ורע, דהא אייתי ליה חלוק בדינר זהב כדבעא מיניה, ומפרקינן מאי רע [רע] בדמים דא"ל אי אייתנית לי בשית הוה שוה תריסר, כלומר דכיון שמצאת שהוזל השער כל כך היה לך ליקח גם בשית והוה שוה תריסר, שאני חלוק טוב ויפה הייתי מבקש, אלא שלא הייתי רוצה ליתן בו יותר מדינר זהב ולעולם היה לו ליקח בדינר זהב.
דיקא נמי דקתני מודה ר"י בקטנית שקטנית בסלע וקטנית בפרוטה. פירש"י ז"ל דאי בדאייתי ליה שוה שלש בשלש, מאי שנא קיטנית מחלוק, בקטנית נמי יכול לומר לו לדינר קטנית הייתי צריך, ומה שהבאת לי אינו מספיק, אלא וודאי בדאייתי ליה שוה שש בשלש, ובחלוק איכא טעמא דאי אייתית ליה בשית הוה שוה תרי סרי, אבל לא בקטנית שאלו בקטנית יחזור ויקח מהן, והשתא מיהת הא אית ליה מיניה כדי צורכיה. ולא נהיר' דאפילו תימא דאייתי ליה שוה שלש בשלש, איכא למימר הודאה דר"י דלא דמי קיטנית לחלוק, דבחלוק כיון שלקח לו חלוק קטן דלא חזי לא מצי לתקוני, דאפילו זבין אחרינא נמי לא אהני מידי, דהא תרווייהו לא חזו, אבל בקיטנית כשלקח לו חצי מה שהוא צריך, הרי הוא יכול לחזור וליקח לו פעם אחרת, וראוי לו כאלו לקח לו מתחילה כולה בבת אחת. אבל הפירוש הנכון דהיינו דיקא דר"י מדלא אשכח מידי אחריתי דקא מודה אלא בקיטנית, וא"כ דלא פליג ר"י אלא בדאייתי ליה שוה שלש בשלש הוה ליה לאודויי בחלוק גופיה ובדאייתי ליה שוה שש בשלש, ותו מדקתני טעמא שקיטנית בסלע וקיטנית בפרוטה, משמע דבחלוק דפליג משום ריעותא דדמים קאמר, והיינו דמודה בקיטנית דליתא להאי ריעותא דדמים שקיטנית בסלע וקיטנית בפרוטה, ובאתרא דמזבני כנא כנא בפרוטה וליכא למימר בסלע הוה מוזלי גבך טפי.
[כתובות צ"ט ע"ב] ומקשינן ממתניתין דקתני היתה כתובתה ד' מאות זוז ומכרה לזה כו' דאמרי' של כולן מכרן קיים אלמא דטעמא דאפושי שטרי לאו כלום הוא, ומפרקינן בקטיני, וה"ה דיכיל למימר ליה דשאני מתני' דהויא בעל' חוב, וכיון דכן דינא הוא דתיתפרע בדנפשה וכדמשכח', אלא מסתברא דהיינו דקשיא לי' משום דקיי"ל שהיא מוכרת שלא ברשות כלל, וכיון דכן אלו הוה חשיב לן טעמא דאפושי שטרי לאו כל כמיניה לזיבוני דלאו ברשותייהו דיתמי, דדילמא יתמי מסלקי לה בזוזי, כי היכי דלא תיזבון ולא ליפשו שטרי עלייהו, ולא תהא יכולה למסור בלא רשות היתומים, אא"כ לכל כדי כתובתה כאחת, דתו ליכא טעמא דאפושי שטרי, והיינו דאיצטריך לאוקומה בקטיני. ולענין בעיין איכא מ"ד דסוגיין דמעביר על דבריו הוי, מדדייקי לההוא דמפרקי' להאי טעמא דמעביר על דבריו הוי, פי' דיק' נמי דקתני, ואיכא לדחויי דבשלמא מעיקרא כי שמעינן לה למתני' דהתם בדאייתי ליה שוה שלש בשלש, איכא למשמע מינה דוודאי מוסיף על דבריו הוי ולא מעביר, אבל השתא דשמעינן לה בדאייתי ליה שוה שש בשלש, אע"ג דדיקא הכי, איכא למימר דאפי' בדאייתי ליה שוה שש בשלש אמרינן דאיירי נמי בכה"ג, ולאו לאפוקי להיכא דאייתי ליה שוה שלש בשלש דמוסיף על דבריו הוי, ור' יהודה נמי אית ליה לעולם דבעל הבית לא מעל, ואפילו אייתי ליה שוה שש בשלש דאייתי ליה חלוק קטן ורע בדמים, ובקיטנית נמי מודה לעולם דלא דמי חלוק לקטנית, ואפילו בדאייתי ליה שוה שלש בשלש כדפרישית לעיל, מיהו כלישנא קמא פי' מעביר על דבריו מסתברא, דבשלמא מעיקרא דמשמע לן ההיא בדאייתי ליה שוה שלש בשלש לא סגיא דאית לן דמוסיף על דבריו, אבל השתא דאיפשר דמשמע לן ההיא בדאייתי ליה שוה שש בשלש דווקא, ומעביר על דבריו הוי, או שוה שלש בשלש נמי ומוסיף על דבריו הוי, ובת"ק הוא דאיכא לספוקי, אבל דרבי יהודה וודאי פשיטא מילתא דמעביר על דבריו אית ליה דאפילו אייתי ליה שוה שש בשלש אית ליה דמעביר על דבריו הוי ובעל הבית לא מעל, וכיון דבדרבי יהודה פשיטא לן מלתא ובת"ק איכא לספוקי ליכא לשוויי בינייהו פלוגתא בכדי, אלא אמרינן דמדר"י נשמע לרבנן, וכולהו אית להו מעביר על דבריו הוי, ולא פליגי אלא בדאייתי ליה שוה שש בשלש, וכן דעת מקצת הגאונים ז"ל, והוא הנכון.
